שח"ר או דוקאטוס - איזו תוכנית יעילה יותר בצמצום הנשירה?

תוכנית התקצוב הדיפרנציאלי נועדה לצמצם פערים לימודיים בין בתי ספר דוברי ערבית לבתי ספר דוברי עברית. ראמ"ה בחנה את האפקטיביות של שני מודלים של התערבות (תוספת כיתות שח"ר ומודל דוקאטוס) ביחס לקבוצת השוואה (בתי ספר בעלי מאפיינים דומים). המחקר נערך במשך שלוש שנים (תש"ף-תשפ"ב), והשתתפו בו 11,790 תלמידים מ-102 בתי ספר. הנתונים שנבדקו: העלאת שיעורי הזכאות לתעודת בגרות, הפחתת שיעורי הנשירה, וקידום האקלים החברתי והסביבה הפדגוגית.

הממצאים המרכזיים: שיעורי הזכאות לתעודת בגרות בבתי ספר במודל דוקאטוס עלו ב-5% לעומת קבוצת הביקורת. בתוך כך, 350 תלמידים (מתוך 5,454) השיגו זכאות לתעודת בגרות בזכות ההשתתפות בתוכנית. העלות להצלחה של תלמיד הייתה 200,800 ש"ח. המודל הראה שיפור מובהק גם בזכאות לתעודת בגרות מצטיינת וגם בזכאות לבגרות במתמטיקה ובאנגלית ברמת 5 יח"ל.

מודל שח"ר הראה יתרון בהפחתת שיעורי הנשירה – שיפור של 0.7% בכלל בתי הספר   ושל 1% בבתי ספר קטנים. נמנעה נשירתם של 43 תלמידים (מתוך 6,336) בעלות של 1.445 מיליון שקלים לתלמיד.

השפעות נוספות: שני המודלים תרמו באופן דומה לשיפור בתפיסות התלמידים בדבר יכולתם להתמודד עם האתגר הלימודי (שיפור של 5% בהשוואה לקבוצת ההשוואה). נוסף על כך, שני המודלים שיפרו את תפיסות המורים בנוגע להובלה הפדגוגית של המנהל (כ-6%).

אתגרים: במקביל חלה עלייה בתחושת העומס של המורים בבתי ספר קטנים (7% בשח"ר ו-15% בדוקאטוס), ונרשמה ירידה בתפיסות האקלים וסביבת העבודה בבית הספר בשנתיים הראשונות להטמעת המודלים.