דברים לכנס במרכז קיימא באוניברסיטת חיפה, ספטמבר 2026, אלול תשפ"ו

הבת שלי, עלמא, חגגה השבוע יום הולדת חמש. היא עוד מעט תעלה לכיתה א'. נכנסתי לתפקיד כשהיתה בת שנה. זה מספיק זמן כדי לשאול: מה עשינו בראמ"ה כדי שהמדידה תכווין את ההוראה והלמידה שלה ושל כל ילדי ישראל? 

כשאני אומר "תכווין", אני נזכר שהדבר הראשון שעשינו לפני ארבע שנים בראמ"ה הוא לשאול מה האימפקט של הארגון. זה נשמע מוזר, מדדנו את כולם, אבל לא היו לראמ"ה מדדי תוצאה משלה. הגדרנו בסופו של התהליך חמישה מדדי תוצאה חדשים - השפעה, שימוש, רלוונטיות, מקצועיות ו"ראמה 1":

‍

זה לא היה פשוט ארגונית לקבוע שמדידה תקפה ומהימנה היא לא תוצאה בפני עצמה בראמ"ה, אלא אמצעי להשפעה. היא כמובן תנאי סף. בלעדיה אי אפשר. אך היא לבדה לא מספיקה.

מכאן נשאלת השאלה מה מודדים ומתי?

מיומנויות הבסיס בעידן הבינה המלאכותית

שני המבדקים הראשונים שעלמא תפגוש בבית הספר, כבר בכיתה א', הם מבדקי "יסודות" בחשבון ובשפה. העולם משתנה, כותרת הכנס היום מדברת על עידן "משובש", אבל בסוף אי אפשר להחליף את הבייסיק. שפה וחשבון הם הבסיס שבלעדיו מגדל הקלפים יקרוס. הבינה המלאכותית אינה יכולה להחליף את הבסיס. את המחיר של הפערים שנוצרו לתלמידי היסודי בתקופת הקורונה - אנחנו ממשיכים לשלם עד היום.  

בכיתות א' ו-ב' אין עדיין מסכים, אז פיתחנו בראמ"ה מבדקים היברידיים: חפיסת קלפים שנראית כמו משחק טאקי, לצד QR שמפנה לממשק דיגיטלי. התלמיד פותר משימה מקלף פיזי, המורה מזינה באתר את התשובה, המערכת מנתחת את הנתונים ושולחת למורה בזמן אמת "סטורי" שמשקף את מצב הכיתה כולה, יחד המלצות פעולה מותאמות, בהתאם לתוצאות. המידע שיווצר במבדק - נשאר אצל המורה בלבד. הוא לא מועבר למנהלת, למפקחת או למשרד. זוהי מדידה פנימית שנועדה לשרת קודם כל את המורים ולחסוך להם זמן. המדידה הזאת מבטאת אמון במורים, ביכולותיהם וברצונם לקדם את התלמידים. מעבר לכך, יש כאן תרגום של מדידה להמלצות פעולה.

מדידה פנימית: אמון וערך למורה

כך, באמצעות כלי דיגיטלי נגיש וחפיסת קלפים פשוטה ומזמינה, מנסה ראמ"ה לייצר ערך של ממש למורה. זה חלק ממסע ארוך יותר: התחלנו לפני כמה שנים כבר לבנות מחדש את מערך כלי ההערכה הפנימיים של ראמ"ה. ובהיבט הזה, במיוחד כאשר מדברים על השפעה של מדידה, יש משמעות רבה לערכים שמכווינים אותה. מערך הכלים הפנימיים כולו מבוסס על אמון במורה, על הכוונה לפעולה ועל כלי שחוסך זמן. בבסיסו, ההבנה שעלינו לייצר ערך למורה שעושה את העבודה החשובה ביותר במערכת.

בשנה שעברה עשתה ראמ"ה כ-900 אלף הערכות פנימיות. שני שליש מתוכם בדיגיטל. כלומר, ראמ"ה ביצעה לראשונה פי שלושה יותר מבדקים פנימיים ממבחנים חיצוניים. זוהי אבן דרך אסטרטגית בראמ"ה: המעבר ממדידה חיצונית שתמיד תהיה מאיימת, למדידה פנימית שעוזרת למורה. המדידה הפנימית, של המורה ועבור המורה, נותנת מענה למגבלה הגדולה ביותר שיש בעיני למדידה היום: הרגע שבו היא הופכת למאיימת ואז החשש מהשלכותיה גדול מהערך שמקבלים ממנה. לכן הכלי הפנימי הזה חשוב לא פחות ממבחני המיצ"ב החיצוניים.  

המבחנים החיצוניים: תמיכה או איום?

כשעלמא תגיע לכיתה ד', היא תפגוש לראשונה את המבחן הסטנדרטי החיצוני הראשון בשפת אם. כל התלמידים בישראל עוברים את המבחן הזה, מתוך הבנה שקריאה היא הדבר הכי חשוב שאנחנו מצפים מהתלמיד לרכוש בשנים האלה. בניגוד לעבר, אין יותר בחינה אחת לשלוש שנים, דבר שייצר את התופעה של "שכבות מיצ"ב", אלא כולם נבחנים. כתוצאה מכך, לא קיימת עוד הסטת משאבים לשכבה מסוימת בשנה מסוימת. המעבר מפרסום ציונים לפרסום תוצאות בהקבצים, על בסיס חישובי גודל אפקט, עצר גם את "טבלאות ליגה". במקום הציונים שפורסמו בעבר, התוצאה היום משקפת את מצב הכיתה בחמש קטגוריות מרכזיות לצד חוזקות וחולשות בכל אחד מהתחומים שנבחנו. 

ועדיין, מבחן חיצוני שמתפרסם ומסווג את בית הספר לאחת מחמש קטגוריות המשקפות הצלחה או כישלון הוא אירוע עתיר סיכון. זוהי מגבלה מרכזית שאנו מתמודדים איתה בתהליכי המדידה עצמם: אם ההצלחה שלי תלויה במדידה, המדידה עלולה לשבש התנהגות. מבחני המיצ"ב נעצרו ב-2019, בקואליציה נדירה של הרשויות המקומיות, ארגוני ההורים, ארגוני המורים ושר החינוך - כי הסיכון לבתי הספר היה רב מהתועלת. במצב כזה תמיד תימצא הדרך להטות את המדידה. גם ברמת המדינה, כאשר נתונים נתפסים כמאיימים, הם עלולים לייצר תופעות שליליות. החרדה של בתי הספר בעשור הקודם מהמיצ"ב, הובילה לשליחת תלמידים הביתה ולאינפלציה בכמות התלמידים שנשלחו לכיתות הקראה. אלו תופעות שפוגעות קודם כל בתוקף של הנתונים המדווחים, אך גם ביכולת לקדם שינויים ולייצר השפעה. 

מדידה מאוזנת יוצרת השפעה

ההשפעה תלויה באיזון בין מדידה תומכת למדידה מאיימת. אם הצלחנו לייצר את האיזון בין הערך שנותנת המדידה לבין המחיר שהיא גובה, בזמן ובסיכון - הדרך להשפעה תהיה הרבה יותר קלה. לכן, למרות קריאות חוזרות ונשנות - אנחנו מתנגדים לחזור ולפרסם טבלאות הליגה. התחרות של כולם בכולם לא תרמה למדידה אפקטיבית. בית ספר הוא לא סופרמרקט ולא קבוצת כדורגל. המדידה היא חיונית, ותוצרי המדידה חייבים לשרת את המטרה: לעזור לבית הספר להשתפר, לא להעניש אותו. לא סתם בבכיתה ד' עלמא וחבריה יעשו כנראה יותר הערכות פנימיות בבית בספר, שאינן מאיימות על המורה, לצד מבחן חיצוני אחד בלבד בשפה, שיהיה אחיד לכולם.

באותה שנה, ייתכן ועלמא גם תידגם למבחן הבינלאומי PIRLS, שבודק כמו במבחני תנופה, את רמת האוריינות השפתית של תלמידי ד'. זה מבחן שהוא עתיר סיכון לא לבית הספר, אלא לשר החינוך ולהנהלת המשרד. כי הדיווח הוא ברמה הארצית, וההשוואה היא למדינות המתקדמות בעולם (במבחן הזה, אגב, חזרנו לרמת ההישגים שהיתה במערכת לפני כעשרים שנה). לכן, בהיבט הזה, ההערכה הבינלאומית אינה מייצרת "איום" על בית הספר. יש לה מחירים, ולעתים היא משבשת תהליכי עבודה, אך היא ממוקמת במרחב אחר לחלוטין.

קונים סטארטאפ ומשלבים כוחות

מכיתה ד' ועד לכיתה ו', אני מקווה שעלמא וחבריה יעברו עוד מספר הערכות פנימיות, על גבי הפלטפורמה הטכנולוגית שמיזגנו לתוך ראמ"ה. במיזם משותף עם קרנות פילנטרופיות (קרן יד הנדיב, קרן דל, קרן שוסטרמן וקומוניקטי O), העברנו אלינו את הקניין הרוחני שפיתח אחד מהסטארט אפים המעניינים שנתקלנו בהם - ורכשנו למעשה את הפלטפורמה להערכה פנימית שפיתחה חברת קיימא. הבנו בראמ"ה שגוף ממשלתי שקונה טכנולוגיה באאוטסורסינג כבר לא רלוונטי לימינו. אם מדברים על "Digital First" - אז הפיתוח הטכנולוגי חייב לשבת בליבת הארגון. 

ההפרדה הזו בין תוכן לבין דיגיטל היא לדעתי גם אחת הבעיות הגדולות במבנה משרד החינוך היום: במקום חטיבת תוכן אחת, שמאחדת את התוכן ואת הטכנולוגיה, יש היום לפחות ארבעה גופים במשרד שעוסקים בכך. האחד עוסק בשפות והומניסטיקה, השני ב-STEM, השלישי בכלים דיגיטליים שמפותחים בשוק החופשי והרביעי בכלים שמפתח המשרד בעצמו. מכיוון שאי אפשר להפריד בין תוכן לבין טכנולוגיה מיזגנו אלינו לתוך ראמ"ה גוף פיתוח טכנולוגי שמשתלב באופן עמוק בתהליכי פיתוח כלי ההערכה שלנו. בהיבטי עבודת הממשלה זה היה אירוע מרתק, אבל זה עובד: יש לנו היום סטארט אפ שפועל כחלק מראמ"ה. 

תודות למהלך הזה, עלמא צפויה לעבור עוד כמה מבדקים במתמטיקה, בשפות ובתקווה גם במדעים עד שתגיע לכיתה ו'. אנחנו פועלים לרצף את כל השנים הללו בכמה מבדקים פנימיים במהלך השנה, בכל אחד מהתחומים, שיתנו משוב מיידי למורה על התקדמות התלמידים. המשוב המהיר נמצא כיעיל ביותר לקידום הלמידה. 

מדידה של מיומנויות המחר

בכיתה ו', בית הספר של עלמא יידגם לאחד מארבעה מבחנים חיצוניים - במתמטיקה, באנגלית, במדעים או בתנ"ך. בשנים האלה היא תשתתף לראשונה גם בסקרי ראמ"ה, שיבדקו מיומנויות אישיות וחברתיות, וגם סוגיות ערכיות, היחס למדינה, היחס לדגל, שירות משמעותי, מעורבות חברתית ועוד רכיבים ממסמך דמות הבוגר המשרדי. 

לצד אלה, בית הספר שלה יוכל לבחור להשתתף במבחן תנופה למחר.  מבחן זה בוחן מיומנויות שקשה מאוד ללכוד במבחן רגיל: חשיבה ביקורתית, אוריינות מידע, יכולת עבודה נכונה עם בינה מלאכותית,  דרך האינטרנט הפתוח ובמכשיר הטלפון של התלמיד. מה שלפני שלוש שנים היה המצאה חדשה שלנו, הפך בשנה שעברה למבחן של ממש, וגם עוגן במסגרת מושגית חדשה לקראת מחקר פיזה 2029. באופן מפתיע, הנושא האורח במבחן עוסק בנושאים דומים מאוד לאלה של "תנופה למחר". אנחנו מבקשים לבחון התמודדות עם האתגרים החדשים שקשה מאוד למדוד, וגם לא פשוט ללמד אותם בכיתה. במבחן הזה, שיקרה גם השנה בכיתות ו ובכיתות ט, אנחנו מנסים להתמודד עם המגבלה השנייה הכי משמעותית שיש עלינו - למדוד יכולות ומיומנויות חדשות, שהדרך אליהן עדיין לא סלולה (אין לנו לכך היסטוריית מדידה). 

בדרך הזו יש גם הפתעות. במבחן הראשון של "תנופה למחר" לא היתה בעיה בביצוע המבחן במכשירים האישיים של התלמידים, עם גיבוי של מחשבי בית הספר. לעומת זאת, היתה בעיה בתשתיות הטכנולוגיות שלנו כמערכת. כולם נערכו,   אך דווקא בשל עודף מוכנות שרתי הפיירוול המשרדיים אותחלו מחדש רגע לפני המבחן - וקרסו בגלל סקריפט לא נכון ששיבש את הכל. לאורך המבחן זכינו לשותפות עמוקה ומתמשכת של המזכירות הפדגוגית, אחד מהגופים הכי מקצועיים במשרד החינוך. בסופו של דבר, למעלה מ-1,000 בתי ספר נרשמו מיוזמתם למבחן. רבים מהם התברר כבר נמצאים שם, והשיח על מיומנויות המאה ה-21 לא זר להם. 

נדרש הרבה אומץ בצידנו לצאת לדרך, והרבה אוויר כדי להתמודד עם התנגדויות ומלחמות פנימיות, אבל כשעושים זאת - מגיעים למקומות חשובים, למערכת ולנו. ואני מקווה שגם עבור עלמא, המדידה תהיה דבר שמאתגר אותה ואת המורים שלה להתמקד, להתפתח ולהוביל. 

אין תחליף למורים

סקרתי כאן בקצרה כיצד נראית מדידה בעידן משובש: האתגרים, הדברים החדשים שאנחנו מנסים למדוד, ואיך כל זה צריך להיראות דרך העיניים של עלמא. התחלתי ביסודות של קריאה וחשבון אשר אין להם תחליף, לא דרך בינה מלאכותית ולא דרך מיקוד במיומנויות. אסיים את דבריי במורים. 

חברים וחברות - אין תחליף למורים: הבינה המלאכותית יכולה לעזור, אך לעולם לא תוכל להחליף את המורים. הם השותף הכי חשוב שלנו בראמ"ה, ואנחנו משקיעים הרבה זמן ומאמץ בלייצר הצעת ערך אמיתית למשתמש הכי חשוב שלנו במערכת החינוך. על בסיס נתוני מחקר TALIS הבינלאומי, למורים בישראל תחושת שליחות ומחויבות מהגבוהות ביותר ב-OECD. זהו נכס אדיר ואנחנו צריכים להודות על כך. כולנו מכירים את ההקרבה האישית של המורים, הזמן המושקע מסביב לשעון - כל אלו מאוד לא טריוויאלים. לא סתם ההורים מרוצים מאוד מבתי הספר של הילדים שלהם.  

ההבנה שאין תחליף למורים, ושהמורים שלנו הם מהמחוייבים ביותר שיש, הובילה אותנו בשנה האחרונה לפתח לראשונה כלי הערכה פנימיים דרך מעבדות מורים. במעבדה המורים נעזרים בכלי AI שפיתחה אחת מנשות הצוות שלנו כדי לפתח טקסטים ושאלות. גם שם, רואים שגם אם נעדכן את הפרומפטים כמה שנרצה, ניתן ל-AI כמה דוגמאות עבר ללמוד מהן - לעולם לא נוכל להחליף את הידע, התבונה, ההבנה, ההכרות והרגישות של המורים שלנו. 

בסופו של דבר, במונחים של חברת סטרטאפ, גם אם העולם משתנה ומתהפך, "העידן משובש" ככותרת הכנס , כדאי שמוצר המדידה שלנו (ה-Product) יכלול הצעת ערך (Value Proposition) מאוד טובה לסגמנט (Segment) הכי חשוב שלנו- המורים. ואם יש משהו שלמדתי בארבע השנים האלה - הוא שאם המדידה שלנו, הפנימית והחיצונית כמכלול, לא מייצרת ערך למורים, יש כנראה בעיה במדידה, ולא במורים.  

דברים לכנס אמית לפתיחת שנת הלימודים, ספטמבר 2025, אלול תשפ"ה

הוזמנתי לכנס החשוב הזה כדי לעודד אתכם לקבוע מדדי הצלחה ולפעול על פיהם. פירוש הדבר - להתחיל בתוצאות, כי תמיד מתחילים מהסוף; להבין איפה הצלחתם (ואיפה פחות); ואז לחזור לאחור ולנתח. קודם כול – להבין עם מי לא הצלחנו, ולשאול מיהם הילדים או מיהן הקבוצות שאיתן לא השגנו את התוצאה הרצויה. ואז לחזור עוד שלב לאחור, ולשאול מה עשינו שכן עבד, ובעיקר מה עשינו שלא עבד.

הידע הזה, חברים, נמצא לרוב בשטח. אצל המורים. אצל התלמידים. אצל ההורים. הם יודעים הרבה יותר טוב מכל מומחה. במקרים רבים, התפקיד של המומחים הוא קודם כול לעזור לנו לשאול את השאלות הנכונות. ואחרי ששאלנו, ואחרי שהבנו, צריך לפעול. לקבל החלטות. להסיט משאבים. לשנות נהלים. זה הנאום הקבוע שלי על מדידת תוצאות. אני נותן אותו כבר כמעט עשרים שנה.

תסלחו לי, אבל אחרי שקראתי ונחשפתי לעבודה שלכם ברשת, אני חש שכולנו כבר מכירים את התורה. והבעיה היא לא להציג את האידיאל – אלא לנהל לאורו את החיים עצמם. כל מי שניהל ארגון, גם אני בראמ"ה, יודע את התורה, אבל יודע גם שמאוד לא טריוויאלי להנחיל אותה. ועוד פחות טריוויאלי ליצור למורים בעלות עליה.

ואני שואל: למה? למה לא הצלחנו אחרי כל כך הרבה שנים להנחיל תרבות של מדידה בתהליכי העבודה השוטפים של רבים מהמורים והמנהלים? וגם של רבים מהעמיתים שלי במטה הממשלה?

יש הרבה תשובות אפשריות על השאלה הזאת.

הראשונה והכי חשובה היא שבסוף הם, אתם, רואים את הפנים של הילד או הילדה. וכשאיש חינוך אמיתי רואה פנים של ילד, כל מה שקורה מסביב פחות רלוונטי. לא מדדים ולא טפסים ולא דיווחים. כי ילד זה דבר מורכב. ועגול. ואין לו מספר על המצח. ואנחנו רוצים במערכת שלנו אנשי חינוך אמיתיים. יש לנו ברוך השם הרבה כאלה. ואסור לנו להפוך אותם לטכנוקרטים של מדדים. אני גדלתי עם אימא שהיא גננת בחינוך המיוחד, ובתור ילד אני זוכר את הלילות ואת הימים שהשקיעה בכל ילד כזה. זה החינוך האמיתי. ואוי ואבוי לנו אם המדידה תהפוך את המורים שלנו לחשבי שכר.

אבל, אימא שלי גם השקיעה המון באבחונים, כי היא הבינה שהאבחונים האלה – שגם הם מדידה – עוזרים לילד, ועוזרים לה לעזור לילד. וכאן מגיעה התשובה השנייה על השאלה למה זה לא עובד: כי ברבים מהמקרים לא אנחנו קובעים לעצמנו את המדדים. כשמישהו אחר קובע לך את המדדים, הם לא תמיד מדויקים, ואין לך באמת בעלות עליהם. זה לא שלך. גם אם המדד נכון. כשאתה הוא שקובע מה צריך לדעת, ובוחר את האבחון, והוא נותן לך ערך - ההרגשה היא אחרת.

כולנו יודעים שאין דבר חזק יותר מלתת למישהו בעלות על משהו. כשהרמב"ם אומר ב"שמונה מעלות צדקה" –

"מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת לִשְׁאֹל" (משנה תורה, הלכות מתנות עניים י׳:ז')

הוא מתכוון כמובן לצדקה לעניים, אבל עשיית שותפות היא כנראה הדבר הכי חזק גם במדידה. אכן, ברבים מהמקרים היא מוגבלת. כי את מרבית המדדים (לכאורה) מגדיר המטה מלמעלה. אבל, ועל כך נדבר בהמשך, "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (בבא מציעא נט ע"ב). יש דרך לעשות זאת אחרת.

תשובה שלישית על השאלה למה לא הצלחנו להנחיל תרבות של מדידה היא שתחרות בחינוך עובדת עד גבול מסוים. היינו שם בימי המיצ"ב לפני עשור. היו לנו טבלאות הליגה. היו שחשבו – ויש שעדיין חושבים – שאם רק יהיו לנו עוד מבחנים ועוד תחרות, נצליח יותר. אבל בתי ספר אינם מוצרים  שמתחרים על מקום במדף ב"שופרסל", רשתות חינוך אינן "שטראוס" או "תנובה", ומערכת חינוך טובה היא כזו שמתבססת על אמון, ואמונה ורוח. לא במקום מדידה, אלא לצידה וכחלק ממנה.

לכן אני לא באמת יכול לעמוד כאן ולעשות את התפקיד שהוגדר לי בתוכנייה. כי הרבה פעמים בשיחות עם אנשים שרואים הכול מלמעלה, החיים נראים כל כך פשוטים, והדרך נראית כל כך ברורה. אבל היא לא. ובדיוק כמו שאני, כמי שאמון על המדידה במערכת החינוך, אומר זאת לכם, אני חושב שנכון שאתם תגידו את זה למורים, להורים, וכן, גם לתלמידים שלכם. מי שמצפים שיהיה לנו עולם לינארי פשוט של סיבה ותוצאה – פשוט מנותקים.

וראמ"ה לא מנותקת. אנחנו מבינים שהעולם אינו לינארי, ומדידה היא אמצעי ולא מטרה, והפנים של הילד אומרים יותר מכל מבחן, וחשובים מכל מבחן. אבל אנחנו גם מבינים שאם לא יהיה לנו מצפן שיראה לנו דרך – הסיכוי שנחצה את כל המכשולים בדרך הוא נמוך. לכן, גם אם מדדים לעולם לא יצליחו לתפוס את המציאות המורכבת, אנחנו זקוקים להם כדי שיכווינו אותנו.

והאחריות שלנו כמי שמודדים – וכמי שנמדדים בעצמנו – היא לנהל את התהליך הזה בזהירות. כל אזרח משקיע בנו, בראמ"ה, כשמונים שקלים בכל שנה. משקיעים בנו גם כדי שנייצר את 30 מיליון נקודות המידע (Date Points) שאנחנו אוספים במבחנים ובסקרים, גם כדי שננתח אותן, וגם כדי שנסייע לכם להפוך אותן לעשייה. אבל, משקיעים בנו גם כדי שהנתונים האלה יישארו אמצעי ולא מטרה, גם כדי שלא ייתפסו כעונש או כאיום – לא על התלמידים, לא על המורים ולא על המנהלים, וגם כדי שיתוו דרך ויאפשרו להניע שינוי. המדידה לעולם תהיה מוגבלת, ושינויים אורכים זמן. לכן, מבחינתי, זה בסדר גמור שמנהל יתעלם מהנתונים שלנו ויגיד: "זה אומנם נראה כאילו אני מתרחק מהתוצאה, אבל אני יודע שאני בדרך הנכונה, גם אם תידרש לכם בראמ"ה עוד שנה לגלות זאת". זה בסדר.

עשינו בשנים האחרונות כמה דברים כדי שזה יקרה, ואני רוצה לשתף אתכם בהם, ובעיקר לומר שכמו שאנחנו עשינו זאת כדי לעזור לכם – אני חושב שנכון שאתם כמנהלים תפעלו באותה דרך מול המורים שלכם. כדי ליצור תרבות של מדידה, כדי שמדידה תישא עִמה ערך, כדי שהיא לא תאיים.

אין עוד ציונים.

הדבר הראשון שעשינו היה לבטל את הציונים ולחסל את טבלאות הליגה. חינוך אינו ספרינט, וראמ"ה היא מצפן, לא סטופר. היא גם מדברת במילים, ולא במספרים. מי שקורא אותנו לא צריך להיות סטטיסטיקאי, להבין מה זה סולם 500 ומהי סטיית תקן, והאם פער של עשר נקודות הוא מובהק או לא. אנחנו מסווגים את בתי הספר לחמישה הֶקבצים – על פי מצבם בהשוואה לדומים להם. כך זה נראה בדיווח שמנהלי היסודי קיבלו לפני כמה שבועות. אנחנו, אגב, משקפים גם לתלמידים שהמבחן אינו מבחן אישי שלהם, אין בו ציון, והוא נועד לעזור לבתי הספר ולמערכת החינוך כולה.

דוח קצר – ונגיש.

אחרי שהסרנו את הציונים, בנינו את דוח התוצאות שלנו מחדש כך שבשני עמודים נוכל לשקף למנהל מהן החוזקות ומהם האתגרים שלו – על פי תחומי הידע, המיומנויות והערכים של דמות הבוגר. מה התחזק, איפה התרחקנו, ובמה נכון להתמקד. וכפי שאנחנו מנסים להנגיש את זה לכם, אני חושב שטוב תעשו אם תצליחו להנגיש את נתוני ההערכה למורים. מורה רוצה לדעת מהמדידה מה הוא צריך לעשות ועם מי. המספרים, האקסלים ועומס המידע מרחיקים אותנו ממנו, לא עוזרים לנו. השקענו הרבה מאוד זמן וחשיבה, וככה נראה הדוח החדש של ראמ"ה לבתי הספר:

מתן בחירה למנהלים.

דבר נוסף שיכול לעזור לכם כמנהלים לנהל נכון את המדידה בבתי הספר שלכם הוא יכולת הבחירה שיצרנו. מערך המבחנים והסקרים במערכת החינוך שמוצג לפניכם כולל שורה של אירועי הערכה. כן, כמערכת אנחנו חייבים לדעת מה קורה בבית הספר בכל תחום אחת לתקופה. זו המחויבות שלנו. אבל לצד מדידת החובה, בית הספר יכול לבחור לעשות מדידות נוספות. אנחנו דוגמים כל שכבה לתחום אחד בכל שנה, ואתם כמנהלים יכולים לקחת אחריות ולומר: אנחנו רוצים מידע נוסף.

לצד יכולת הבחירה , אנחנו עובדים קשה כדי לאפשר לכם ולמורים בחירה רבה יותר גם בכלי הערכה פנימיים, דיגיטליים, נוחים, שחוסכים זמן ומביאים עִמם ערך. כלי "תנופה" הדיגיטליים התמקדו בשנתיים האחרונות בשפה – בקריאה, כתיבה ודיבור בעברית, ערבית ואנגלית, אבל בקרוב יורחבו. השילוב של הבחירה בתהליכי ההערכה מעלה את הסיכוי שתמדדו מה שחשוב לכם, ומאפשר לכם לתת למורים בעלות על המדידה, ובעיקר על השאלה מה עושים אחרת.

תעודות הערכה לתלמידים.

דבר נוסף שעשינו בשנה שעברה הוא לתת תעודות הערכה לתלמידים על ההשתתפות, וגם לשאול אותם איך היה. אני בוגר של מועצת התלמידים והנוער הארצית, שם השקעתי הרבה שעות בימים שבהם משרד החינוך הסתכל עלינו מלמעלה למטה. המציאות שבה אנחנו מסתכלים על התלמידים מלמעלה לא הייתה נכונה אז – והיא בטח לא נכונה היום. התלמידים הם השותפים שלנו. הם מבינים, הם קוראים, הם יודעים, וכמו שאנחנו מלמדים אותם, יש דברים שהם יכולים ללמד אותנו. תעודת הערכה היא הדרך שלנו לומר להם תודה, כי הם עוזרים לנו כמערכת להבין כיצד לפעול.

הרחבת המדידה – גם אל הסמוי מן העין.

הזמנו בשנה שעברה את הרב ישי יזדי, המנהל הפדגוגי של רשת "בני יוסף", לתת שיעור בראמ"ה. ביקשנו ממנו לדבר על מדידה בראי היהדות. בפתח דבריו הוא הביא את דבריו של רבי יצחק במסכת תענית:

וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר, "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בְאֲסָמֶיךָ" (דברים כ"ח, ח'). תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְדָבָר שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ“ (בבלי, מסכת תענית – דף ח', עמוד ב').

על פניו, אמר הרב יזדי, אומר לנו רבי יצחק שהברכה נמצאת במקומות שאותם אי-אפשר לראות ואי-אפשר למדוד. זה נכון. אבל זה לא מצדיק לא לנסות. כדי שהמדידה תיצור ערך, אנחנו צריכים לאפשר למורים וגם לכם למדוד את הדברים שלדעתכם הם חשובים. לא רק ידע. יש דברים הרבה יותר חשובים ממנו. אני מדבר קודם כול על ערכים. מאהבת הדעת, לאהבת האדם – לאהבת הארץ. אנו חייבים לנסות ולמדוד אותם, ואנחנו עושים זאת. ונוסף על אלה אנו חייבים לעשות את קפיצת המדרגה ולמדוד מיומנויות.

אני שמח להכריז כאן שהשנה, בפעם הראשונה אחרי עשרים שנה, ראמ"ה משלימה פיתוח של מבחן חדש, ניסיוני, שממוקד במיומנויות המאה ה-21 - מבחן "תנופה למחר". אחרי תהליך פיתוח ארוך, נציע לבתי הספר מבחן דיגיטלי, חדשני, רב-תחומי, באמצעות הטלפון הנייד, שיכניס את התלמידים להקשר מהחיים – ויבקש מהם לפעול בו: לחפש ב-WAZE, לכתוב פוסט, ליצור תמונה ב-AI. פיתחנו מחוון כדי לבדוק כיצד הם מתמודדים עם המיומנויות האלה של חשיבה ביקורתית, יצירתית, אוריינות מידע ואוריינות דיגיטלית. הרישום למבחן כבר החל, ואני מזמין אתכם להיכנס לאתר ולהירשם.

לצד "תנופה למחר" אנחנו שואלים שאלות רבות נוספות. למשל, האם התלמידים מאמינים שהם יכולים להצליח? או שנתנו להם כמערכת תחושה שיש כאלה שלא יצליחו לעולם? אנחנו בוחנים אפשרות לשלב Emojis בסקרים שלנו. ועדיין, מה שלא נעשה, תמיד, אחרי ככלות הכול, יהיה משהו סמוי מן העין בבית ספר. משהו שאתם מייצרים, שהוא קסם שאי-אפשר למדוד. ואני אומר את זה כי כולנו צריכים להבין שבתוך בתי ספר יש "אקס פקטור". וכולנו צריכים לדעת שהמדידה לעולם תהיה חלקית. כמה שלא נמדוד, תהיה גם ברכה, והיא תמיד תהיה במקום הסמוי מן העין.

לסיכום...

יש לנו עוד הרבה עבודה כדי שהנתונים יישאו ערך ולא יצריכו כל כך הרבה התעסקות. יש לנו קושי גדול לאמץ תרבות של מדידה ולשנות דברים בעקבותיה. להסיט שעות. לבטל תוכניות בגפ"ן. לקנות אחרות. ולקבל החלטות קשות. אבל בשורה התחתונה, מדידה מניבה ידע, ובלי שנדע יהיה לנו קשה מאוד לפעול. אסור שהמדידה תהיה חזות הכול, אבל זה לא אחראי מצִדנו לראות בה נטל מעיק ולא למצות את הערך הטמון בה.

לפני כעשרים שנה גיבשנו את מתודולוגיית התכנון בממשלה, כתבנו את מדריך התכנון הממשלתי, עיגַנו את תהליך הגיבוש של תוכניות העבודה, הבאנו להקמת אגפי המדיניות שיש היום בכל משרד, וקבענו את החובה להגדיר מדדי תוצאה. יש היום הרבה מאוד תכנון במערכת הממשלתית, הרבה מאוד מדידה. האם היא הביאה עמה תוצאות? האם היא הפכה את הממשלה לטובה יותר? אני לא בטוח. והדוח האחרון של מבקר המדינה בנושא התנהלות המערכות האזרחיות לאחר שבעה באוקטובר משקף זאת.

אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים לוותר לעצמנו. גם אנחנו, שאמונים על המדידה, צריכים להסתכל על הנתונים בעיניים, ולפעול. להציב תוצאות, להבין מה קורה – ולשנות מה שנדרש. ואני מפציר בכם שתנסו לעשות זאת גם אתם. גם זו החובה שלנו כאנשי חינוך.

_{צילום: ג'ושוע הוהן}

‍

דברים לכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה בירושלים, מאי 2025, אייר תשפ"ה

השנה אנחנו מציינים עשרים שנה לאישור ההמלצות של דוח דוברת ועשרים שנה להקמת ראמ"ה. זה זמן טוב לשאול: מה קרה בעשרים השנים האלה במערכת החינוך, מה קרה אצלנו בישראל, ומה קרה בעולם.

תמונת מצב

בתחום החינוך, המחקרים הבין-לאומיים הם כנראה המקור היחיד שמספק תמונת אורך (בזמן) ורוחב (במדינות).  ישראל משתתפת בשלושה מחקרים מרכזיים - פיזה, טימס ופירלס. הסיכום המצטבר של התוצאות מופיע לפניכם: באופן מצטבר, לאורך השנים, מצבנו השתפר ביחס לעולם בפיזה, אך אנו עדיין מתחת לממוצע במתמטיקה ובמדעים. בטימס ובפירלס השינוי המצטבר בישראל דומה לשינוי ביתר המדינות המשתתפות, אך שני המחקרים שיקפו ירידה משמעותית בהישגים שלנו בשנים האחרונות.  

‍

מחקר פיזה (PISA) כולל למעשה שלושה מבחנים בקריאה, במתמטיקה ובמדעים, לבני ובנות 15. נהוג לומר שאלה מבחנים מבוססי מיומנויות, שאלות המובאות ב"הקשר של החיים". הנה דוגמא לשאלה כזו. מניתוח הנתונים עולה שבשלושת התחומים, לאורך תקופה של עשרים שנה, ישראל עולה ומדינות ה-OECD יורדות. ועדיין – גם אחרי העלייה שלנו והירידה בעולם -במתמטיקה ובמדעים אנחנו עדיין נמוכים מממוצע המדינות המתפתחות.

‍

מחקר טימס (TIMSS) כולל למעשה שני מבחנים שונים, לתלמידי כיתות ח'. נהוג לומר שאלה מבחנים מבוססי ידע, HARD CORE מתמטיקה ומדעים. לפניכם דוגמא לשאלה, שמשקפת יפה את ההבדל בין שאלות המיומנויות של פיזה, הממוקדות בחיים האמיתיים, לבין שאלות ידע, שאינן בהכרח כוללות הקשר.

מחקר טימס, חשוב לומר, שיקף עלייה משמעותית בהישגי ישראל לאורך השנים, היינו מעל הממוצע, ונפלנו חזק לפני שנתיים. חזרנו לממוצע המדינות המשתתפות. התוצאות של המבחן הזה הובילו את שר החינוך הנוכחי, יואב קיש, להחלטה על השינוי המבני הגדול ביותר שהיה במשרד בשנים האחרונות - עם פירוק המזכירות הפדגוגית והעברת תחומי המתמטיקה והמדעים למינהל החדשנות.

‍

‍במחקר פירלס יש מבחן אחד, באוריינות שפה, לתלמידי כיתות ד'. גם שם, היינו לאורך תקופה מעל הממוצע, והפער הזה נסגר בשנת 2022.

האתגרים שלפנינו

מה הנתונים האלה מספרים לנו? שבידע במתמטיקה ובמדעים אנחנו ממוצעים. במיומנות, בתרגום של ידע למשימות החיים, אנחנו חלשים. וישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות מדינה של "ממוצע מינוס". ואנחנו ממוצעים מינוס כבר תקופה. כדי לא להיות ממוצעים מינוס, חשוב לדעת היכן להתערב. לא על פי תחושות.

אחרי שנתיים וחצי בתפקיד, אני מבקש להציג ארבעה אתגרים שהם גם הזדמנויות:

אתגר המורים

‍ אנחנו עוסקים הרבה במחסור במורים, ובשכר המורים שעלה. צריך להבין: המחסור נגזר מהשאלה של כמה מורים צריך. אם מלמדים הרבה שעות, צריך הרבה מורים. ותשומות או שעות הן הרי לא פרמטר להצלחה. שכר חשוב וקריטי. גם כאמירה חברתית, וגם כי מורה חייב לחיות בכבוד. אבל מה שקורה הוא שלמרות העלאות השכר - ציוני הבגרות המנורמלים של סטודנטים שנכנסים ללמוד הוראה הולכים ויורדים. השקף לפניכם.

‍

וכאשר מנתחים את ה-FUNNEL של כניסת מורים למערכת, מגלים מאות מיליוני שקלים שמושקעים בתהליכי הכשרה ויורדים לטמיון: על כל עשרה סטודנטים שהתחילו ב-2015 ללמוד במכללה חינוך, 6 סיימו את הלימודים ו-5 נשארו במערכת יותר משלוש שנים. אנחנו כמדינה מסבסדים שכר לימוד, אך בסוף - רבים נושרים, ביניהם גם אלה שאנחנו הכי רוצים - הנקודות הכתומות: סטודנטים עם ממוצע בגרות גבוה.

אתגר השבטים

‍מאז מסמך האג'נדה של מנואל טרכטנברג, הפורום הזה ממוקד מאוד בשתי קבוצות מרכזיות לעתיד החברה הישראלית - החרדים והערבים, ובצדק. אני אהיה זהיר ואומר שציבורית, העיסוק בחינוך החרדי הוא הרבה יותר אינטנסיבי בשנים האחרונות לעומת העיסוק בחינוך בחברה הערבית - ואני לא בטוח שזה צריך להיות המצב.

‍

השנה ראמ"ה בחנה כשליש מהבנים החרדים בייסודי, וכמעט את כל הבנות החרדיות בסמינרים בכיתות ט'. הן גם משתתפות בפיזה. הרבה שנים. מהנתונים אנחנו רואים שהן לא רק סגרו את הפערים ביחס לממלכתי, אלא הן אף עולות על בנות הממלכתי והחמ"ד בחלק מהתחומים. לעומת זאת, ראו את הפערים בין דוברי ערבית לבין דוברי עברית לאורך עשרים שנה. מדובר בפער של כמאה נקודות לפחות, שהן כחמש שנות לימוד.  צריך לומר בכנות: עד היום, אין לנו שום מחקר על משהו שמתקרב לסגור את הפער הזה, בהיקף רחב, בחברה הערבית. ‍

אז השנה הרחבנו את המדידה בציבור החרדי. הבנים והבנות ברשת "בני יוסף" עשו לראשונה אי פעם מיצ"בים באנגלית, לצד מתמטיקה ושפה; ובחינוך העצמאי יש אפילו מתווה חדש שגובש ביחד עם הרשת להשתתפות במבחני ראמ"ה. אבל - כמו שאנחנו רואים אצל דוברי הערבית, מבחנים הם לא ערובה להצלחה. משהו גדול בחינוך בחינוך במגזר הערבי צריך להשתנות.

אתגר המבנה

אנחנו עוסקים המון בשאלות של אפקטיביות בחינוך. אני רוצה להסיט את תשומת ליבו של הפורום לשאלת המבנה. עובדתית, משרד החינוך הוא הארגון עם הכי ההכנסות הכי גבוהות במדינת ישראל. בשנה שעברה זה הגיע ל-90 מיליארד שקל שמנוהלים דרך ציר ניהולי אחד. מדובר בתקציב שנתי גדול יותר מזה של חברת טבע הגלובאלית וגדול יותר מזה של בנק הפועלים העצום. הוא אכן קטן יותר, עדיין, מתקציב החינוך של העיר ניו יורק.

‍

חשוב מאוד לכולנו שהסטנדרטים והערכים שמערכת החינוך רוצה לקדם ייקבעו ברמה הלאומית. אך חסרה עבודה על המבנה הנכון למערכת הזו. לא רק בהיבט הקבוע של ביזור, שם הגפ"ן עשה מהפכה, אלא גם בשאלה של מבנה המשרד. אני שואל איך מתנהל מטה של חברה בהיקף גדול שכזה? איך עובדים מנגנוני הדיווח? האם זה ארגון אחד? האם כמה חטיבות? אלו שאלות שמצריכות חשיבה. הגיע העת לעשות אותה.

אתגר המדידה

‍ואחרי שדיברנו על יתר הדברים, נדבר עלינו. אנחנו בראמ"ה עובדים קשה כדי להפוך המדידה למועילה, וגם לרלוונטית. קשה מאוד לעשות שינויים במגזר הציבורי, אבל ראמ"ה בשנתיים האחרונות נבנתה מחדש. הפסקנו לפרסם ציונים מספריים, אלא רק קטגוריות, אין עוד טבלאות ליגה, התחלנו לתת תעודות הערכה לתלמידים שמשתתפים כי הם עוזרים לנו, ואין עוד דו"חות עבי כרס למנהלים ולציבור. שינינו גישה.

‍

שינוי גדול נוסף שנעשה בשנה הבאה הוא מבחן חדש, דיגיטלי לגמרי, בטלפון הנייד, שיבדוק רק מיומנויות. חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, אוריינות דיגיטלית, אוריינות מידע. הידע חשוב לעולם של מחר, אבל חשובים עוד כמה דברים. בעיקר איך אנחנו עובדים בסביבה דיגיטלית, פתוחה. על הטלפון הנייד. וכך יתנהל המבחן.

אם אנחנו נהיה רלוונטיים, הסיכוי שהמנהלים במערכת יקשיבו לנו גדל. בשנה שעבר, מחצית מהמנהלים אמרו ששינו דברים בעקבות הדוח הקצר ששלחנו להם, ורק התחלנו.

‍

_{צילום: עודד קרני}